ריטב"א על יבמות כ״ח

1 ולא מתייבמת קתני דליכא דין יבום כלל ליכא לפרושי ולא מתייבמת משמע דמדינא לית להו דין יבום דא"כ היכי הדר פרכינן ולימא ליה גזירה שמא ימות אלא כך פי' דלא מתייבמות משמע פי' שתיהן שוות ואי אפשר להן לבוא לידי דין יבום ואלו הוה טעמא דמתני' משום גזירה הא ניחא דגזרינן לכתחלה דילמא אתו לאחלופי בהני גופייהו אבל אם קדם אחד מהם לחלוץ לשנייה ובא חבירו לישאל על הראשונה שרינן לה ניהלה דלא גזרינן דילמא טעו בעלמא למיחלץ ראשונה וליבומי שניה ואשתכח דהא אפשר דאתייא ראשונה מיהת לדין ייבום והא דהדר פרכינן ולימא ליה לגזירה דילמא מיית וקא מבטל מצות יבמין אתא הכי נמי לימא ליה לא מתייבמת קתני ובדיעבד מיהת שריא וי"ל יש זיקא דחמיר' איסורה לאינשי לא גזרי בדיעבד בהני אטו אחיו' דעלמא ומסתיין דנגזר בהו לכתחלה משום דאיכא למיחש בדידהו גופייהו אבל איסור בטול מצות יבמין ולמיחש למיתה קיל להו לאינשי והוצרכו חכמים לעשות סייג ולגזור בו אפילו בדיעבד יסלקו מהן דין יבום לגמרי בכל שהן חיים מיהת כפר"י ז"ל ועיקר:

2 רבי יוחנן למיתה לא חייש הא איכא רבי יהודה דחייש ולוקמא למתני' כר' יהודה ולא לומר איני יודע מי שנאה דהא אתינן למפרך דלוקמה כר' אליעזר דאע"ג דהא ר' יוחנן פליג עליה בהדיא וי"ל דה"ק רבי יוחנן סבר דודאי תנא דמתני' לא חייש למיתה דבשום דוכתא לא סתם לן כרבי יהודה דסבר הכי ואדרבה בכל דוכתא סתם לן דלא כוותי' בההיא דפ"ק דיומא ובההי' דפרקין בסמוך לא סתם לן תנא כר' יוסי הגלילי:

3 כגון דנפל' הך דאינ' חמות ברישא פי' וכי מייבם חתן לשאינה חמות נפלה קמי אידך שנייה שאסרה בשעת נפילה שאין לה התר לעולם אליבא דרבי יוחנן וא"ת ולרב דשרי אפילו בשנייה שחזרה והותרה מאי איכא למימר וי"ל דלרב כיון דחייש למיתה הא נמי תרוייהו אסורות דחיישינן דילמא אדמייבם חד ומיית אידך וכדפרשית לעיל דבהאי טעמא מצי לתרוצי רישא דמתני' אבל לפר"שי ז"ל הא נמי תיקשי לרב ואצטריך לומר דבין דגם ברישא אינו יודע מי שנאה וליתא דהיכי שנאה דמשתב' תנאי כולי האי וא"ת ולר' יוחנן נמי אמאי לא פרקינן דאי אמרינן דליקום חתן ולייבם שאינה חמות בריש' אתו לאחלופי ולייבומי אידך חמות וכדהוה פרכינן לעיל גזירה דילמא קדים וחליץ לראשונה ברישא וי"ל דהתם כיון דסוף סוף לא מייבם עד דחליץ איכ' למגזר דילמא חלוץ לראשונה בריש' וסברינן שנייה נמי כיון דפקע זיקא דרבנן מינה שריא אבל ליכא למיחש שיהא מייבם ברישא לשנויי' שנאסרה לגמרי בשעת נפיל' ועדיין זיקתא עליה וכי אמרי' להו שמייבמות לראשונה כניס' חתן ברישא מידע ידעי דהכי מבעיא לן למעבד ודאי שתתייבם ברישא אידך שאינה אחות זקוקה להאי חתן וכי הא לא מחליפ' להו א"נ דאסו' בשתיהן לגמרי משמע ולית לי' תקנתא אפי' בדיעבד וליכא למיגזר בי' כולי האי בודאי:

4 סד"א משום מצות עבוד רבנן פי' דכיון דאסור זיקא דרבנן הוא שרו ליה הכ' ועבדי איסור מצו' כאיסור ערוה כדי לקיים מצות ייבום:

5 מה לי חד מה לי תרי פי' דמתני' לכל חד וחד הוא דאמרינן שיהא אסור כערוה ומותר באחותה אבל הכא דליכ' שני דמוכח כדאמרינן לעיל בסמוך י"ל דהתם ליכא אלא חד ייבם כלל אבל הכא דאכא שנים שאתה אומר לייבום הוה אמינא כי צריך היה שלישי שיהא שני לכל חד וחד לאוכוחי בעלמא:

6 לוי ויהודה נשואין שתי אחיות נכריות פי' נכריות לאחיות דראובן ושמעון אבל הן עצמן אחיות דאל"כ לא הוי אחותה שהיא יבימתה דצרות וכדפרש"י ז"ל:

7 למה לי ייבם יהודה בלא ייבם יהודה נמי משכחת לה פי' ונימא דמתו שמעון ולוי ונפלו לפני יששכר וזבולון יששכר אסור באשת לוי דהוי ליה נולד ואח"כ ייבם ומותר באשת שמעון דהא בעולמו היה לגמרי וזבולון אסור באשת שמעון דהוי ליה נולד קודם ייבום ומותר באשת לוי אליבא דר' ישמעאל דהוה ליה ייבם ואח"כ נולד. ופרקינן דנקט ייבם יהוד' משום צרה פי' לאשמועינן דאשת שמעון שלא היה בעולמו של לוי אוסרת צרתה אשת יהוד' שהיה בעולמו ופרכי' ואכתי והיכי אתי' בצרת צרה ואוקימנ' דלבתר שמתו יהודה ולוי יבימנהו גד ואשר לנשי יהודה ולוי נכריות שהיו להם שהן צרות והיו לגד ואשר נשים אחרו' מתו גד ואשר בלא בנים ונפלו לפני יששכר וזבולון הרי יששכר אסור באשת גד שהיתה לו קודם שייבם אשת יהודה וזבולון אסור באשת אשר שהיתה לו קודם שייבם לאשת לוי משום צרת צרה כי אשת ראובן היה ערוה ואשתו של לוי נעשת צרת ערוה ואשת אשר נעשה צרת צרה וזה פשוט:

8 ליגזור משום שתי אחיות דעלמ' ואע"ג דלרבנן לא גזרינן הני היינו משום דאפי' אחיות דעלמ' ליכא אלא איסור זיקא דרבנן אבל לר"ש דאחיות דעלמא אסורות מן התורה בכרת הוה ס"ד דניגזו' בהני אמטולתייהו:

9 והא גבי ערוה לא גזרינן פי' ואפילו היא ג"כ איסור מצוה או איסו' קדוש' דסתמא תנן לה וכפי' רז"ל אבל רש"י ז"ל פי' כפשט' בערוה גרידתא וקמא מחוור טפי ופרקי דערוה דרבנן מגמר גמירי לה אינשי פי' וכ"ע ידעי דמשום דהוי ערוה אינה חולצת אבל אחיות דעביד ר"ש ערוה משני בתים לשני אחים או לא' א' לא משמע להו לאינשי שיהו ערוה זו לזו לפטרן שתיהן מן החליצ' ומן הייבום וכיון דאיכא בהני איסור מצוה או איסור קדושה ולא חלצי אתו למימר הכי דאיסור מצוה ואיסור קדושה דעלמא: